זו הסיטואציה: חבילת דריי נייט נמצאת מתחת למגירה שלי. אמא שלי רוצה שאני אפרק את המגירה בשביל לנקות שם.
פתאום הטלפון של הבית מצלצל למזלי ואמא שלי הולכת לענות. אני מבין שזו ההזדמנות שלי לפעול מהר. אני מפרק את המגירה ומעביר את חבילת החיתולים (דריי נייט) למקום אחר שניקינו. מכניס במקומה משהו אחר מתוך מחשבה שהיא יודעת אולי שיש שם את החבילת חיתולים ובגלל זה היא רוצה שננקה שם. היא חוזרת ושואלת אם התקדמתי אמרתי לה שחיכיתי לה ואנחנו ממשיכים בניקוי. אני לא יודע איך הייתי מגיב או איך היא הייתה מגיבה במצב הזה אם היא הייתה מוצאת אותם כי זה לא חיתול אחד כמו פעם. זו חבילה שאני קניתי לילדים בגיל שלי עם בעיה רפואית לך תסביר שאין לך בעיה או למה הם ברשותך.
היא בקשה ממני להוציא את המגירה והוצאתי אותה והמשכנו לנקות, הניקיון המשיך רגיל הפחד הגדול ביותר שלי לא התממש.
אני לא יודע למה זה כל כך מפחיד אותי תמיד שמישהו יראה את החיתול שלי ויחשוב שיש לי בעיה רפואית.
ככל שאני חושב על זה יותר הדברים האלו היו לפני שקניתי את חבילת הדריי נייט בכיתה ה׳ או כיתה ו׳ (נזכרתי בזה בזמן כתיבת החלק הזה)
בחלוף השנים ההורים שלי נפרדו ואני זוכר שאני ואחותי הקטנה הלכנו לבקר את אבא שלי בעבודה שלו, ועשינו סיבוב באזור שהוא גר בו וראיתי בבניין נטוש חבילה של חיתולים זרוקה ועשיתי תוכנית מסודרת לאיך אני מתגנב מהבית שלו בלילה נכנס לבניין הזה, לוקח את חבילת החיתולים ומביא אותה לבית שלי ואם אמא שלי תראה אותה בתיק שלי אני אגיד שאני לא יודע מה היא עושה בתיק שלי.
ברור שלא התעוררתי בלילה לצערי.
הייתה גם פעם אחת שלאבא שלי הייתה חברה שהייתה לה תינוקת או תינוק אני לא ממש זוכר, והם הגיעו אלינו ללילה אחד. אני זוכר שעשיתי מבצע קומנדו תכננתי איך אני מתגנב בלילה לחדר שלהם וגונב חיתול אחד ולובש אותו (כי יש מיליון חיתולים אז מה זה משנה שחסר אחד) אבל ממש פחדתי לעשות את זה.
בבוקר יום אחרי שכולם יצאו מהבית אמרתי להם שאין לי כוח גם לצאת ונשארתי לבד. התגנבתי לחדר של אבא שלי ולקחתי חיתול אחד רק אחד שאף אחד לא ישים לב, ואז חגגתי איתו.
לצערי לא לקחתי אותו לבית שלי מהפחד שאמא שלי תראה אותו בתיק שאני חוזר מהבית של אבא שלי. אני זוכר שהרטבתי אותו עם מים מתחת לברז ואז זרקתי אותו בשביל שלא יראו חיתול יבש בפח וידעו שלקחתי אותו.
נחזור לסיפור שלנו אחרי קניית הדריי נייט הזמן עשה את שלו והשנים עברו, הגעתי לכיתה ט, בשלב הזה הייתה לי חברה ראשונה וכמו תמיד היינו מסתגרים שעות בייחד. לא חשבתי לספר לה על זה לעולם. תמיד היה לי את הדילמה של אם להגיד לה על זה או לא, ואם כן במה זה יכול לעזור? כי הייתי לובש אותם רק שאני לבד משחק עם עצמי ואפילו לא הצלחתי לישון איתם מצד אחד, מהצד השני חשבתי תמיד שאולי אני יהיה יכול ללבוש אחד מהם בזמן שאני והיא מתמזמזים ואולי בעזרת זה אני יהיה יכול לגמור ביחד איתה אבל ממש פחדתי ללבוש אותו ולהיות איתה גם ששנינו לבושים (לא עשינו את זה אף פעם רק סקס יבש אני חושב שאומרים) מהפחד שהיא תגלה ולא סיפרתי לה על זה לעולם.
דבר נוסף היה שאני לובש חיתול לפעמים, ולא תמיד וגם שאני לובש זה לא שאני רואה טלוויזיה עם חיתול או משהו כזה, ממש לכמה דקות ומוריד כך שממש לא הייתה סיבה לספר אבל כן חשבתי אם ואיך אני יהיה יכול לגור עם משהי ולהחזיק חיתולים בשבילי לימים שאני יהיה רוצה לשחק אם עצמי. דבר מוזר נוסף זה שגם שפינטזתי עם החיתול זה היה על חיתול על זה שאני לובש אותו אני חושב שלאט לאט התחיל הרצון ללבוש אותם רגשית.
בשלב הזה של כיתה ט׳ התחלתי לפתח אובססיה לפו הדוב לא הפסקתי לראות סרטים שלו זה הגיעה לרמה שהיה לי יומן של פו הדוב (לא היה משנה לי מה אנשים יחשבו על היומן שלי) אני זוכר שיצא לקולנוע פו הדוב ופיל הנפיל ומרוב שאהבתי את הסרטים של פו הדוב אני וכל החבורה שלי הלכנו לראות ביחד פו הדוב בקולנוע.
לחבר שלי היה אח קטן והוא תמיד צחק על זה שאם אני רוצה הוא יכול לתת לי חיתול של פו הדוב אמרתי לו שכן אני אשמח, כי אני ממש אוהב את פו. בלב רציתי שיהיה לי חיתול אחד נקי רק אחד לפחות שהוא לא דריי נייט. אבל נראה לי שהוא לא זכר כי זה לא קרה.
יום אחד הברזתי מבית הספר לכמה שעות והחלטתי ללכת לקנות חבילה של חיתולים מידה 6 כמו אילו שאני מצליח ללבוש הייתי קוראה להם סופר חיתול. בשלב הזה הבנתי שיש כמה סוגי חיתולים העבים של האגיס שממש אהבתי עם פו הדוב, ועוד חיתולים דקים שלא אהבתי.
אני לא יודע מה קדם למה האובססיה שלי לפו הדוב גרמה לי לאהוב את האגיס או האהבה שלי להאגיס גרמה לי לאהוב את פו הדוב.
אני זוכר שידעתי שהאחים שלי וההורים שלי בלימודים או בעבודה וכל מי שמכיר אותי בבית ספר או עובד כך שלא פחדתי שמישהו יראה אותי.
ירדתי לסופר השכונתי שלנו, אני לא יכול להסביר עד כמה התרגשתי. ניגשתי למדף החיתולים וראיתי שם את כל החיתולים היפיפיים שיש רציתי לקנות את כולם זה תמיד החלום שלי מדף מלא בחיתולים ממש כמו בסופר. חשבתי פעם ללכת לעבוד אפילו כנהג של האגיס רק בשביל שאני יהיה יכול לפזר חבילות חיתולים במשאית ולחבק את כולם.
חיפשתי את המידה שאני רוצה (שש) אז הייתה הכי גדולה לצערי גם היום.
הלכתי לקופה אני עוד זוכר שאמרתי לקופאית שאמא שלי בקשה שאני אקנה לאח שלי הקטן (כאילו שזה עניין אותה או שהיא תחשוב שאני קונה חיתולים לעצמי) ושאלתי עם זו המידה הכי גדולה כי זה מה שאמרו לי לקנות. היא אמרה שכן, שילמתי והלכתי כשאני עם החבילת חיתולים של האגיס, שמח וכל כך רוצה להגיע לבית ללבוש אותה סוף סוף…
תמונה של חבילת האגיס הראשונה שקניתי
פעם היו 40 חיתולים בחבילה, הם היו יותר עבים וגדולים ממה שיש היום גם שזה היום מידה 6.
(החיתולים משנת 2003
ההורמונים של הגיל הזה לא גרמו לי לחשוב על מה יהיה אם מישהו יהיה בבית שאני קונה (כי אולי אחותי מסיימת את הבית ספר יותר מוקדם) או איפה לכל הרוחות אני הולך לשמור חבילת חיתולים בנוסף לכל מה שיש לי.
אני חוזר לבית מדרך צדדית בשביל לא לפגוש אף אחד ואת מי אני רואה בכניסה לבניין? שכנה שלי.
היא יודעת שאין לי אחים תינוקות בבית, לך תסביר לה למה יש לך חיתולים, מה לעשות לחזור לאחור? זה יותר חשוד מה יהיה אם היא תספר לאמא שלי? או תשאל אותה אם לאחותי יש תינוק? אני רוצה להעלם בשלב הזה, להחזיר את הזמן לאחור.
זוכרים שאמרתי לכם שדברים בראש שלנו יותר גדולים ממה שהם במציאות?! דוגמה קלאסית לזה.
היא המשיכה בדרכה נכנסה לבניין בזמן שאני הולך לאט יותר שהיא תוכל להקדים אותי ולהיכנס לבניין לפני.
אני נכנס לבית שלי. הלב על 200, אני רץ לחדר פותח את החבילה ושולף אחד הם כל כך יפים פו הדוב ביחד עם איה מקדימה פו נושך לו את האוזן ומאחור שניהם מתחבקים.
אני מיד מחתל את עצמי מפזר כמה על המיטה ועושה מה שעושה.
החיתולים של פעם היו גדולים יותר מאילו של היום, עבים יותר ובכל חבילה היו הרבה יותר (40 יחידות של כיף)
גמרתי לעשות את מה שצריך הורדתי את החיתול.
אני עדיין זוכר את ההתרגשות (שיש לי לפעמים עד היום) של לראות את החיתול בין הרגליים שלי, ואת התמונה של פו הדוב עם הכיתוב של HUGGIES. ידעתי שאני לא צריך יותר לפחד שלא יהיו לי חיתולים יותר כי יש לי חבילה שלמה. בשלב הזה נוצר פחד שיראו את חבילת חיתולים שלי. לקחתי תיק והכנסתי לבפנים את חבילת החיתולים ונעלתי אותו עם מנעול (הרוכסנים) והכנסתי אותו למתחת למיטה.
כאשר יש כמה חיתולים בחוץ שאני יהיה יכול להשתמש בהם שאני רוצה.
מיותר לציין שאמא שלי מצאה עוד פעם את אחד החיתולים שלי רק שהיא לא עשתה לי שיחה כמו פעם קודמת למזלי. היא רק הייתה זורקת אותם בכניסה לחדר שלי (דבר משפיל ותמיד הייתי רוצה למות שזה היה קורה).
אחרי כמה ימים נכנסתי שוב לאתר של האגיס וראיתי שיש להם מוצר חדש דריי נייט לבנים ודריי נייט לבנות. עם מרכז ספיגה שונה לכל מין ועיצוב חדש ויפיפה לכל מגדר. ושוב זה לא יצאה לי מהראש.
אתם צריכים להבין שמצד אחד כל-כך פחדתי שמישהו יראה את החיתולים ומהצד השני כל הזמן רציתי לקנות עוד חבילה כי היה ריגוש בקניה כאילו שאני רוצה שאנשים יראו אותי עם החבילת חיתולים או משהו כזה עד היום זה כל כך מרגש אותי לקנות חיתולים.
במקביל הייתי מנסה ללכת לישון שאני עם חיתול דבר שלא עבד. עד שלילה אחד אמרתי לעצמי שלא חשוב מה יהיה אני לא הולך להוריד את החיתול בלילה גם אם זה אומר שאני לא הולך להירדם כל הלילה.
כך עם כל ההתרגשות הצלחתי לעירדם עם החיתול של האגיס בפעם הראשונה בחיים שלי, רק שהיה לי את הפחד שמישהו יכנס לחדר שלי להעיר אותי בבוקר כי לא נעלתי את החדר שלי ויראה אותי עם החיתול (לא היה לנו מפתח למנעול בחדר).
המחשבה של מה לעשות עם כל החיתולים שיש לי והרצון ללכת לקנות שני חבילות נוספות (דריי נייט בנים ובנות) המשיכה לשבת לי בראש, יום אחרי יום. כל כך רציתי את הריגוש להבין מה חדש? מה טוב יותר? איך הם מרגישים? אולי איתם אני יצליח למלא את ההרגשה המוזרה שיש לי?
אז יום אחד אני הולך ברחוב ורואה ארון מטבח קטן שמישהו זרק ליד הפח.
התגנבתי בשקט בלילה והכנסתי אותו לחדר שלי ידעתי שאני יהיה יכול ללכת לקנות מנגנון של מנעול + משהו שישמור על הדלת סגורה ולעשות לי ארון חיתולים להפסיק לפחד שמישהו יראה אותם. וזה מה שעשיתי קפצתי לחנות כלי עבודה וקניתי מה שצריך. נעלתי את הארון, הוצאתי את החיתולים שהיו בתיק הגדול והכנסתי הכל לשם. עם הכסף שהיה לי (דמי חנוכה או יום הולדת) רצתי לקנות חבילת דריי נייט של בנים ושל בנות, כל כך אהבתי אותם והאוסף שלי המשיך לגדול.
הייתי זורק ממש קצת חיתולים בגלל שלא הייתי משתמש בהם לצרכים. לא חשבתי על הריח שיש או המחלות שיש להם מהלבישה.
לפעמים שהיה לי בית ריק הייתי מתקלח עם אחד מהם ואז זורק אותו או מתי שהם היו מעבדים צורה (הג׳ל היה מתנתק מהחיתול וזה היה לא נעים ללבוש אותו). כל פעם שהיה לי זמן פנוי הייתי נכנס לאתר של האגיס ורואה מה יש שם ומתבאס שהיה יוצא מוצר חדש כזה או אחר ומיד רץ לקנות חבילה לבדוק את המוצר החדש.
מדמיין איך אני לובש את החיתול הזה ובת הזוג שלי את השני.
הרבה תעסוקה הייתה סביב הנושא בין עם זה שהייתי חייב לנעול את הבית שאני לובש ואם מישהו היה חוזר ולא הייתי מוכן הייתי חייב לרוץ בבית להוריד את החיתול לסגור אותם בארון ולנעול אותו ואותו אדם היה ממתין בחוץ (אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזו ולבקש סליחה מאמא שלי והאחים והאחיות שלי).
אני לא זוכר בדיוק מתי אבל האגיס הוציאו מהדורה מוגבלת של האגיס ג׳ינס, כל כך רציתי שיהיה לי גם אחד כזה, לראות מה חדש בהם אבל הארון היה קטן וידעתי שאני לא יכול לקנות עוד חבילה כי אין לי כסף ואין לי איפה לשמור אותם. בנוסף הם הוציאו מהדורות מיוחדות כאלו רק עד מידה 5 שהייתה קטנה לי אני חושב או שזה מה שחשבתי בזמנו.
אני זוכר שהגעתי לבקר בבית של אבא שלי והייתה לי אחות קטנה בזמנו והם קנו לה חיתולים של האגיס מהדורת ג׳ינס, לקחתי שניי חיתולים כאלו והוספתי אותם לאוסף, אחרי כמה זמן שהגעתי לשם לקחתי עוד אחד או שתיים. נשארו שניים מהם היום באוסף. עד היום אני ממש מצטער שלא מוכרים חיתולים בתפזורת זה היה יכול ממש לעזור לי לשמור על האוסף חיתולים שלי ולא לגרום לי לקנות כל כך הרבה חבילות חיתולים רק בשביל לראות מה חדש.
בשלב הזה האוסף המשיך לגדול לו אבל היה נשלט, התחלנו ללכת לתנועת נוער, והחיים המשיכו די רגיל עד ליום קיץ אחד שאני בלילה בא להוצאי את אחד החיתולים ללבוש אותו ואני רואה מיליון נמלים בחיתול זה היה חיתול שהייתי אוהב לשחק איתו הוא היה ורוד ועם נסיכות של דיסני זה יותר מכנסי גמילה מחיתול (היה משהו מאוד ילדותי בחיתולים של דיסני הורודים וגם הכחולים של המכוניות מחיתול רגיל בגלל זה כל כך אהבתי אותם) ואז ללכת לישון איתו ואז הבנתי שההרגשה זו שמשהו יוצא כשאני גומר את המשחק היא לא הרגשה והתחלתי פעם בכמה זמן לזרוק את החיתול גם אם הוא מרגיש בסדר.
היו כאלו שהייתי מפרק להם את כל הפנים (הג׳ל וצמר גפן) ומתקלח איתם אחרי זה מיבש אותם ושוב משתמש בהם לפעמים מוסיף להם סבון, או רק מים ומשחק איתם מבלי לחשוב מה גדל בפנים כך בפעם הראשונה בחיים שלי קיבלתי דלקת בדרכי השתן שלי והבנתי מה המחיר שיש לשימוש בחיתולים בצורה הזו.
בקצרה כמו שאומרים כל פעם שראיתי שיש פרסומת לחיתול חדש מיד הייתי רץ וקונה את החבילה של החיתולים החדש שהיו ומספר שזה לאחיינית שלי או שקר אחר כל שהו בכל פעם ואנשים היו מאמינים לזה.
בגלל שלא הייתי משתמש בכל כך הרבה חיתולים נהיה לי אוסף מפלצתי שכולל את פמפרס, האגיס, דריי נייט, לייפ ביביז מהמהדורה הראשונה, טיטלים פרימיום, ביביסיטר, ליטופים, טולי, תפנוקים, ועוד…
ברור שבשלב הזה הפסקתי לחפש חיתולים ברחוב כי היו לי את שלי לשמחתי. (היום לצערי התחלתי להפסיק לקנות כל מהדורה חדשה בגלל שהאוסף גדל מידי כולל את הפמפרס החדש).
בתיכון אני חושב כיתה י, ראיתי כל מיני דמויות מצויירות שהיו מציירים אותם עם חיתול, מוצץ ובקבוק. אני חושב שזה היה דמויות מדרגונבול זי. חשבתי לעצמי שאולי אני צריך לנסות גם מוצץ או בקבוק לראות איך זה מרגיש כמו הדמות שראיתי מצויירת.
הלכתי לסופר פראם וחיפשתי את המוצצים הכי זולים שיש להם (היה סביב ה15 ש״ח) קניתי. בזמן שאני עומד בתור בסופר אני שומע את אחותי הקטנה קוראת לי היא רואה את המוצצים ואני לא יודע מה אני אומר לה. לא יודע מאיפה הייתה לי את הרעיון אבל אמרתי שלחבר שלי נולד אח קטן ואנחנו עושים לו הפתעה שכל החברים מגיעים לברית מילה עם מוצץ. הם די קנו את זה. הבעיה שיום אחד נכנסתי להתקלח והיה לי בית ריק אז חשבתי להדפיס את התמונה של הדמויות עם החיתול, לקחת גם מוצץ ולנסות ״לשחק״ במקלחת. זה לא כל כך עבד.
יצאתי מהבית לפגוש חברים בשכונה ושאני חוזר אמא שלי אומרת לי ששכחתי כמה דברים ותמונה במקלחת… כן אותה תמונה של הדמות עם חיתול ואת המוצץ שלי. רציתי שוב למות. אמרתי להם שזה היה שם כי חשבתי שזה מצחיק. רק נגיד שלא דיברנו על זה היה מביך לכולם.
אני חושב שזה הסיפור שלי בגדול. אם יש לכם עוד שאלות אתם מוזמנים לשאול.
אולי בעתיד אם תרצו אני הכתוב פוסט על:
– הפעם הראשונה שסיפרתי על זה לבת זוג.
– צבא עם חיתול.
– הפעם הראשונה שקניתי חיתול מבוגרים.
– הפעם שאמא שלי מצאה את הבקבוק תינוקות שלי.
– הפעם שאמא שלי מצאה חיתול תינוקות שלי משומש.
– הפעם שיצאתי מהחדר עם חיתול שנדבק לי לבגד ולא ראיתי שכל המשפחה הייתה בבית.
– וכל רעיון שיש לכם.
זה הסיפור שלי בגדול מוזמנים לכתוב את שלכם.
מוזמנים להגיב לשאול שאלות ולשתף בשביל שנגיע לכמה שיותר אנשים. וזכרו תגובה לא עולה כסף אבל שווה זהב ועוזרת לאתר להגיע לאנשים חדשים.
אני יודע שהפרטיות חשובה לך, אתה מוזמן להירשם לערוץ הטלגרם שלנו לעדכונים, ולמדיה החברתית שלנו.
שיהיה לכם יום מלא חיבוקים.
שלכם דובי קטן, לב גדול.
פוסטים בימי ראשון ורביעי.
לפעמים התשובות להודעות דואר אלקטרוני נשלחות לספאם תבדקו שם.
