הכל התחיל בכך שיצאתי לשנת השרות שלי בתנועת הצופים. ידעתי מה אני רוצה לעשות בשנה הזו שאני סוף סוף כל-כך רחוק מההורים שלי. כמו לכל בן גרעין (שנת שרות במסגרת גרעין נחל) היה לי חדר פרטי משלי.
למרות כל הגיבוש והפתיחות שהייתה ביני לבין חברי הגרעין שלי הם לא ידעו שיש לי סוד גדול שמעולם לא סיפרתי להם, אני אוהב חיתולים. תמיד רציתי ללבוש חיתולים אבל מעולם לא הצלחתי כי הייתי גר עם ההורים שלי ועוד שבע אחים, ואחיות כך שתמיד היה מישהו בבית.
אני זוכר איך ביום הראשון יצאתי ביחד עם גיל שמדריך איתי לסיבוב להכיר את האזור שגרנו בו בגבעת שמואל. במהלך הסיבוב עברנו מאחורי חנות מוזרה סוג של סופר, ומה שמיד קפץ לי לעין זה שהיו שם חבילות ניסיון של פמפרס זרוקות.
עשיתי כאילו שלא ראיתי אותם אבל ידעתי שאני חייב להתגנב מדירת השרות שלנו בלילה ולקחת כמה להגשים את החלום שלי, וסוף סוף להשיג חיתול.

בשעה שתיים בלילה התעוררתי בזמן שכולם ישנים והתגנבתי לבחוץ. עשיתי את הדרך לאזור הפח של חנות להוציא משם את החבילת ניסיון שהם זרקו מסיבה לא ברורה. אולי זה היה ארגז ציוד שנפל להם בפתח המחסן.
כל הדרך לא הפסקתי לחשוב כמה רציתי כשהייתי קטן יותר והרטבתי את המיטה שההורים שלי ישאלו אותי אם אני רוצה ללכת לישון עם חיתול משהו שלא קרה אבל הרצון הזה נשאר.
במיוחד הרצון ללבוש חיתול ולהעמיד פנים שאני שוב ילד קטן שמרטיב בלילה, שלא צריך לפחד שיברח לו כמו שפחדתי פעם כשהייתי קטן. ברור שככל שהתקדמתי לשם פחדתי שמישהו יראה אותי או שאני לא ימצאה את החיתולים שהיו זרוקים שם.. אבל לא היה אף אחד עשיתי את דרכי לאזור שהם היו שם ולקחתי חבילה אחת שהייתה זרוקה שם. היא הייתה סגורה לגמרי חדשה אולי היא באמת נפלה שם.