שלום חברים מה שלומכם? זה הפוסט השביעי שלי בנושא הטיול שלי מוזמנים לפוסטים הקודמים: טיול בחיתול 2025.
היום הרביעי של הטיול, הבוקר התחיל קצת מוזר. קמתי עם חיתול רטוב – משהו שלא קרה לי הרבה זמן, בעיקר בגלל הפחד ללכת לישון בחיתול רטוב מדלקת או דברים דומים. החדר היה קר, בטח כי שכחתי לסגור את החלון בלילה – טעות קלאסית של ישראלי באירופה. כך שלצאת מהמיטה היה מאתגר, במיוחד שבחוץ קר כל כך ומתחת לשמיכה חמים ונעים.
שמעתי שמישהו כבר מתקלח, אז השירותים לא היו פנויים. ופה אני מודה, שמחתי שאני עם חיתול. עשיתי את הפיפי של הבוקר, בלי לחץ ובלי לחכות. אחר כך הכנתי לעצמי קפה טוב של בוקר, חזרתי איתו לחדר, סידרתי כמה דברים וכשזה שהתקלח יצא, הורדתי את החיתול והלכתי להתקלח.
🙋♂️ שנייה לפני שנמשיך…
ברוכים הבאים לבלוג שלי – אם זו הפעם הראשונה שלכם כאן, היי! אני דובי 🧸
ואתם יותר ממוזמנים להצטרף למשפחה החמה שלנו – יש לנו קבוצות פעילות, פודקאסטים עם פרקים מרתקים, וערות יוטיוב שאנחנו ממש משקעים בו.
💬 להצטרפות לקבוצות – [לחצו כאן]
🎧 לפודקאסטים – תמצאו אותנו בספוטיפיי, גוגל ואפל פודקאסט – [לחצו כאן]
🎥 לערוץ היוטיוב – תעשו סאבסקייב קטן, זה עוזר לנו המון להמשיך וליצור תוכן איכותי – [לחצו כאן]
כשיצאתי מהמקלחת חזרתי לחדר שלי לבשתי חיתול מבוגרים רגיל הפעם. אני מנסה לסיים את המלאי הזה – הם סופגים פחות, אבל אם אגמור אותם אולי סוף סוף אוכל לקנות את חבילת הליברו שרציתי… הם ממש חיתולי האגיס של חול בשבילי, קלאסיקה של כל טיסה.
יצאתי מהמלון יחסית מוקדם, כשאני מחפש מסלול שונה ממה שעשיתי בימים הקודמים. הייתה לי גם מחשבה אולי ללכת לבריכה חמה, לתת לגוף קצת מנוחה אחרי כל ההליכות והעומס של העבודה.
בעודי חושב על מה לעשות עצרתי לארוחת בוקר במקדונלדס – חייב הרבה אנרגיה ליום שכזה. אבל אז נתקלתי שוב בבעייה…. הייתי צריך לשרותים, והחיתול למבוגרים היה פשוט מסורבל מידי לשימוש, בניגוד למה שקורה שאני עם חיתולי תינוקות.
כך יצאתי לטיול. המסלול עצמו היה יפה, אבל מלא אנשים – בניגוד לימים הקודמים. אז כמובן שלא השתמשתי בחיתול, גם מתוך כבוד לעצמי וגם לאחרים. כשהגעתי לשירותים ציבוריים (מהסוג שצריך לשלם בשביל שיפתחו), נכנסתי הרטבתי את החיתול, ואחרי כמה דקות החלפתי אותו לחדש – בדיוק כמו שאני עושה תמיד בטיולים כשאני עם חיתולי תינוקות. לשמחתי השירותים האלו היו פרטיים, מרווחים ושקטים, אז כל ההחלפה הייתה מהירה ונעימה.
בהמשיך היטול עצרתי בקניון – שם מצאתי מיקרופון חדש לפודקאסטים שלי וקניתי אותו! מעניים אם ישמעו את ההבדל… חזרתי לחדר אחרי שהלכתי יותר מ-10 ק״מ, ועצרתי בדרך בכמה סופרים לבדוק אם ישם את חיתולי ליברו הרגילים, אבל שוב כלום.
מה שכן – מצאתי תיק גב חדש! קניתי אותו, ואמרתי לעצמי שאולי אצליח לארוז מחדש ואם ישאר מקום – אולי בכל זאת הקנה את החבילה. מעניין אם גם לכם קרה פעם שהייתה לכם מין אובססיה כזו לחבילת חיתולים שלא יוצאת מהראש…
וכל זה ועוד לא לבשתי כמעט בכלל את חיתולי בייבילוי מידה 8 שהבאתי – רק אחד עד עכשיו או אולי שניים.
כשחזרתי למלון (כן, זה חדר בוקינג), התקלחתי וארזתי חלק מהדברים. אני ממש על הקצה עם המקום בתיק, אז עוד לא בטוח אם אוכל לקנות את החבילה.
לבשתי חיתול abdl ויצאתי לקנות אוכל. זה היה אומור להיות סיבוב קצר – אבל כרגיל, שיטוט בחוץ לקח לי הרבה זמן. המקום שרציתי לאכול בו היה סגור, אז חיפשתי אחר. אכלתי, חזרתי למלון, החלפתי חיתול אחרי מקלחת זריזה, לבשתי חיתול למבוגרים רגיל ויצאתי לטיול ערב בפארק.
פה מגיע החלק היותר מיוחד.
היה קר 6 מעלות, והרגיש אפילו פחות. אבל מצאתי נקודה מקסימה בטבע, ישבתי שם בשקט, שמעתי פודקאסט שדיבר על איך אנחנו לפעמים חושבים יותר מידי, וזה פוגע לנו בבריאות הנפשית. ופתאום זה החזיר אותי לזיכרון ישן.
נזכרתי באקסית שלי. זו שפשוט נעלמה לי. יום אחד הפסיקה לענות, לא השיבה להודעות, טלפונים כלום.
כששאלתי חברה משותפת, היא אמרה שהיא בסדר. הבנתי את הרמז. שנים תהיתי אם זה קשור לזה שאני אוהב חיתולים… אבל לא, כי סיפרתי לה שנה לפני שהיא נעלמה. אז מה עשיתי? לא יודע.
במשך שנים חיפשתי תשובה לסיבה שבגללה היא הלכה אבל ללא הצלחה. הפודקאסט הזכיר לי שעבר המון זמן מאז הפעם האחרונה שחשבתי עליה.
לפני כמה חודשים מחקתי אותה מהפייסבוק והאינסטגרם. ועכשיו בטיול, בפעם הראשונה, גם את ההיסטוריה בוואצפ ואת המספר שלה.
אחרי זה פתאום צחקתי. צחוק של הקלה. הבנתי – אני באמת ממשיך הלאה. לא משנה לי למה היא נעלמה – אני רק שמח שהיא כבר לא חלק מהחיים שלי. כי מישהי שנעלמת ככה – לא באמת הייתה חברה.
המשכתי לטייל עוד כמעט שעתיים. נכנסתי לאכול במסעדה נחמדה, חזרתי למלון, וסיפרתי לדובי על כל היום שעבר. אחר כך התקלחתי והתכוננתי ליום האחרון של הטיול – כי ביום שלישי, אני ודובי חוזרים לישראל מוקדם בבוקר. כל-כך מוקדם שזה כבר לא נחשב ליום.
מוזמנים להגיב כאן או להצטרף לדיון בקבוצת הטלגרם שלנו!
עד הפוסט הבא, לא משנה איפה תהיו – אני שולח לכם מיליון חיבוקים.
שלכם, דובי הקטן 🧸 עם לב גדול ❤️.
בתקווה לימים טובים יותר, ושכל החיילות, החיילים, החטופות והחטופים ישובו הביתה בשלום 🎗.
רוצים להישאר מעודכנים?
אם אתם חדשים כאן, אני מזמין אתכם להצטרף לערוצי הקהילה שלנו! שם תוכלו להתעדכן על פוסטים חדשים, להשתתף בשיחות, ולהכיר אנשים נוספים מקהילת אוהבי החיתולים בישראל
