שלום לכולם! איך אתם מרגישים היום?
לפני כמה ימים היה לי יום הולדת (ולא ממש חגגתי, מסיבות אישיות). המחשבות שלי חזרו אחורה בזמן, אל כל הדברים שעשיתי במהלך השנים ואיך הם הפכו לחלק בלתי נפרד ממי שאני היום.
אחד הדברים שאני הכי גאה בהם הוא הבלוג שלי. אני עדיין זוכר את הרגעים בתור ילד קטן, כשהבנתי שאני רוצה ללבוש שוב חיתולים. אהבתי את איך שהם נראו, והרגשתי כמה הם חלק ממני. לא יכולתי להפסיק לחשוב עליהם. בכל פעם שהייתי רואה פרסומות בטלוויזיה או הולך ליד חבילות החיתולים במכולת, הלב שלי היה דופק. אבל עם זה הגיע גם תחושת הבדידות – למה אני מרגיש ככה? האם יש עוד אנשים כמוני?
כשנחשפתי לראשונה לתוכן באינטרנט שקשור לעולם הזה, הרגשתי בהלה. כל כך רציתי למצוא מישהו שיבין, שיהיה כמוני. אבל המציאות הייתה אחרת; רוב התוכן היה מטריד ומפחיד. זה הרגיש כמו מכה בלב. כל פעם שהתחושות האלה צפו מחדש, הבנתי שאולי התפקיד שלי יהיה לכתוב על זה – ליצור מקום שיאפשר לאחרים למצוא תוכן שהוא תומך ומבין – ויוכל לעשות את ההבדל.
שני לפני שנצלול לפוסט למי שחדש אני דובי 🧸 ואני מזמין אתכם להצטרף לקהילות שלנו בקישור הבא: https://t.me/abdl_israel
ולחפש את הפודקאסטים שלנו הזמינים בספוטיפיי ובגוגל פודקאסט ואפל פודקאסט.
איך הכל התחיל
כשפתחתי את הבלוג הזה, לא היה לי מושג לאן הוא יוביל אותי. בהתחלה חשבתי רק לספק מידע לאנשים שמתעניינים ורוצים ללמוד על הקהילה שלנו, אבל לאט לאט הבנתי שזה הרבה מעבר לזה. הבלוג הפך להיות המקום שבו אני יכול לשתף את החוויות והתחושות שלי, להניח אותן על הדף, להוציא אותן מהלב.
הבלוג כמקום של ביטוי עצמי
האתר והבלוג הפכו למקלט שלי. מקום שבו אני יכול להיות עצמי, בלי לפחד משיפוטיות. מה שגרם לי לצמוח ולהתגבר על הפחדים.
לדוגמה, פעם לא העזתי ללבוש חיתולים מחוץ לבית, בוודאי לא כשיש אנשים מסביבי. הייתי לובש חיתול רק בלילה או כשהייתי לבד בבית. אבל ככל שכתבתי יותר לבלוג, הבנתי שהפחדים האלה קיימים בעיקר בראש שלי. אז התחלתי להתמודד איתם. בהתחלה זה היה קשה, אבל לאט לאט התחלתי ללבוש חיתולים גם מחוץ לבית – ואפילו בעבודה.
היום, אני כבר מחותל 24/7 למעלה מחצי שנה! כשאני כותב את זה, אני מרגיש פרץ של גאווה. ההתגברות על הפחדים האלו הייתה אחד הדברים הכי משחררים שעשיתי בחיים שלי.
מהפודקאסט ועד שינויים גדולים
מי היה מאמין שאני, הבחור הביישן, אעמוד מול המיקרופון ואשתף את העולם בחלקים הכי אינטימיים של חיי? לפני כמה שנים, זה היה נשמע לי כמו סיוט. אפילו לכתוב על זה דרש ממני אומץ שלא ידעתי שיש בי. אבל החיים הפתיעו אותי, והיום הבלוג שלי הוא כמו בית שבו אני יכול להיות אני – בלי מסכות, בלי להסתתר.
ההתחלה של הפודקאסטים הייתה צעד ענק עבורי. בהתחלה השתמשתי בתוכנה ששינתה את הקול שלי, בעיקר כדי להנגיש את התוכן לאנשים עם קושי בקריאה. אבל ככל שהזמן עבר, קיבלתי ביטחון והתחלתי להקליט את עצמי באופן טבעי. בפודקאסט האחרון אפילו שיתפתי על הפעם הראשונה שבה הבנתי שאני אוהב חיתולים. היה משהו כל כך משחרר בלדבר על זה בקול רם, לתת לדברים פשוט לצאת החוצה.
הבלוג כמקום מפלט
היום, אני משתדל להקדיש כמה שעות בכל שבוע לכתיבה לבלוג ולהקלטת הפודקאסטים.
לצערי, לא תמיד יש לי את הזמן שאני רוצה להקדיש לזה, במיוחד בגלל מצבו הבריאותי של סבא שלי. ובכל זאת, הבלוג הוא המקום שבו אני לוקח הפסקה מהכול, יוצר תוכן איכותי ומתחבר מחדש לעצמי.
אני עובד על סדרות כתבות חדשות ומקווה לפרסם אותן בקרוב. הבנתי שזה הפורמט הכי מסודר בשבילי להעלות את הסיפורים שלי, ולעזור לאחרים להבין ולהרגיש שהם לא לבד.
לכבוד יום ההולדת שלי – הזדמנות מיוחדת לשאול שאלות!
לכבוד יום ההולדת שלי, אני מזמין אתכם לשאול אותי כל שאלה שעולה לכם בראש! אני אענה על השאלות שלכם בפוסט מיוחד שאפרסם בקרוב.
(אפשר בתגובות או דרך הטלגרם israel_abdl)
אז על לפעם הבא איפה שלא תהיו שולח לכם מיליון חיבוקים,
שלכם, דובי הקטן 
, עם לב גדול
.
בתקווה שנדע ימים טובים, שהחיילות והחיילים, החטופות, והחטופים יחזרו הביתה בשלום 
אם אתה חדש, אתה מוזמן לערוץ הטלגרם שלנו, ולערוץ WhatsApp שלנו שם אנו מעדכנים על פוסטים חדשים ויוצרים קהילה תומכת של אוהבי חיתולים.
בקישור הבא תמצאו קישורים לקהילה שלנו: https://t.me/abdl_israel
