התקופה האחרונה… איך בכלל מתחילים לתאר אותה?
אני בטוח שרבים מכם מרגישים כמוני – שזה לא רק שהמציאות הפכה למורכבת, אלא גם שהשגרה עצמה התערערה, כאילו הקרקע שמתחת לרגלים כבל לא לגמרי שם.
ולכן, אולי לא מפתיע, שלא הצלחתי לעדכן את האתר או הבלוג בזמן האחרון. פשוט לא היה לי אוויר. בין הזעקות, הדאגות, והנסיונות לשמור על שגרה כלשהי – כלה אנרגיה הופנתה להישרדות.
אני ממש מקווה שאתם בטוב. או לפחות עד כמה שאפר להיות בימים כאלה. אני מתגעגע לכתוב, מתגעגע לתגובות שלכם, ומקווה לחזור לפעילות סדירה בקרוב.
אני זוכר בדיוק את אותו יום חמישי.
שכבתי במיטה שלי, כשאני ישן עם דובי לידי, ודווקא אז ברגע של השקט. תפאום – ההודעה מפיקוד העורף.
בהתחלה לא הבנתי. זו הייתה הודעה כזו שאתה צריך לקרוא פעמיים כי לוודא שלא דמיינת.
ואז הדוף פועל אוטומטית – תיק חירום, בקבוקי מים, כל מטען שיש מתחבר לשקע להטעין משהו…
ברקע, חדשות בלי סוף. הדאגה מתגברת.
והלב – רועד.
ביום שישי בערב הכול כבר נראה אחרת.
אזעקות כל הלילה. ירידה למקלט שוב, ושוב. מין שגרה שמתחילה להיבנות – שגרה של חוסר ודאות של פיצוצים.
חשבתי לעצמי איזה מזל שיש לי חיתול אם אני יהיה חייב לשירותים (אין לנו במקלט).
לא השתמשתי בו באמת, אבל עצם הידיעה הוא שם נתנה לי שקט.
בזמן שכולם סופרים כמה בקבוקי מים יש להם בבית, אני סופר את החיתולים. אולי זה נשמע מוזר – אבל זה חלק ממני, וזה פשוט מה שנותן לי בטחון.
השרגה הפכה להיות מוזרה: בלילה אזעקות, בבוקר אני קם לעבודה – 12 שעות משמרת כי אנחנו גוף חיוני.
חוזר הביתה, גמור מעייפות, עם מחשבות: ללבוש חיתול ללילה או לא?
כי מצד אחד – חם מאוד לרדת איתו למקלט.
אבל מצד שני – זה ביטחון בשבילי.
ותוך כדי שאני כותב את השורות האלה, אני נזכר – שממש בחודשים הראשונים של המלחמה ב7 לאוקטובר, התחיל המסע שלי ללבוש חיתולים 24/7 עד היום.
במצב הנוכחי, הדבר היחיד שאני רוצה לפעמים זה לישון. פשוט לעצום עיניים ולברוח מהמציאות לכמה שעות.
אבל אני יודע כמה חשוב להיות מחובר.
ולכן אני כותב.
אני מקווה שכולם בסדר, שיש לכם פינה בטוחה, שאתם מצליחי לנשום – ושהימים האלו יסתיימו במהרה.
ומעניין אותי לדעת – איך אתם מתמודדים?
אתם מצליחים ללבוש חיתולים בימים האלה, או שזה בכלל ירד מהראש?
חשבתם אולי שחיתול דווקא יכול להיות פתרון פרקטי במקלטים, כשאין שירותים זמינים?
אשמח לשמוע מכם – ולחזור לכתוב לכם בקרוב.
שלכם,
דובי 🧸